<h1>איסור והיתר לרבינו יעקב ב"ר משה מבניולש פל"ו</h1>
<h2>דף נו:</h2>
ישראל המערה יין כשר לתוך כלי שיש בו יין נסך, נאסר כל היין שבכלי העליון משום חיבור. ואי מקטף קטופי מותר מה שבכלי העליון. לפיכך המודד לגוי לתוך כלי שבידו מקטף קטופי או מנפץ נפוצי כדי שלא יאסר מה שבכלי העליון. ועכשו בזמן הזה אין מודדין לכלי שביד הגוי ואין מוזגין לו לכוס שבידו, דילמא לא מקטף קטופי ולא מנפץ נפוצי. מיהו היכא דלא אפשר בלי קטוף או נפוץ עביד ליה. ופירוש קטוף, יפסוק הקלוח היורד מן היין מעליון לתחתון. כלומר שיפסוק קלוח העליון שלא יגיע לתחתון, ושלא יחובר לו על ידי נצוק הקלוח. ופירוש נפוץ, שלא יהיה שופך כלל אלא על ידי זריקה. אך אם אחר כך עירה יין מכלי העליון לתוך כלי אחר שיש בו יין מותר היין שבאותו הכלי בשתיה, בעבור אשר לא יהיה כח ליין הנאסר משום נצוק שיאסור יין אחר משום נצוק, דזה יהיה נצוק בר נצוק, כלומר שאותו יין נאסר משום יין דנצוק הנאסר. ומפני זה מותר בשתיה מה שנשאר בכלי השלישי. ויין הנאסר משום נצוק אסור בשתיה ומותר בהנאה. ומאחר דאמרינן דנצוק חבור, נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של נכרי וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל, אם יש במשפך עכבת יין אסור. ויש שכתבו כך, מנהגנו מאחר שפסק נצוק מעורבב, היכא דאיכא הפסד מרובה שרינן ליה בדיעבד. ובמקום שההפסד מועט מחמרינן ביה. וכן דעת הרב ר' זרחיה ז"ל. ואומר אני שאין להקל כל כך, מאחר דאמרינן דנצוק חבור, מה לי הפסד מרובה מה לי הפסד מועט.
<h2>דף סט.</h2>
נכרים שהיו מעבירים כדי יין ממקום למקום עם ישראל, והישראל הולך אחריהם, אפילו הפליגו ממנו כדי מיל, הרי אלו מותרות בשתיה. שאימתו עליהם, ואומרים "עתה יבוא לפנינו ויראה אותנו". ואם אמר להם "לכו ואני אבוא אחריכם", אם נתעלמו ממנו כדי שיפתחו את החביות ויגוף ויגוב אסור. כלומר שיפתח החבית ואחר כך יסתום המגופה ויקנח לחלוחית היין שעל פי המגופה, אסור [בשתיה]. ויש אומרים דאפילו בפתוחות אומרים כן, שאינו אסור כי אם בשתיה בלבד כיון דלא הוי אלא ספק מגע. והכי מסתבר.
<h2>דף סט:</h2>
המניח נכרי בחנותו אע"פ שיוצא ונכנס מותר בשתיה. ואם הודיעו שמפליג [ושהה] כדי שיפתח ויגוף ויגוב, אסור בשתיה. ולא חיישינן לזיופא. אם כן האידנא מאי טעמא לא מותבינן חמרא בי גוים, בחותם וייחד לו בית, משום שיבא. פירוש מניקת. והוא כמין קנה חלול שמניחין בחבית בשעת חתימה, והיא עומדת פתוחה בזמן שהיין תוסס, ואחר שנח מרתיחתו מחתכין המינקת סמוך לסתימה ומשיעין הנקב בסיד, ואיכא למיחש דילמא מעבר לה לההיא סתימה ומוציא מן היין. ואע"ג דהשתא לא מישתכחא שיבא בחביות דידן, כיון דגזור גזור חיישינן דילמא יעשה הגוי לכתחלה. זה הכלל כל המפקיד יין אצל נכרי צריך חותם בתוך חותם אע"ג דייחד לו בית. וכן כתב הר"ם.
<h2>דף ע:</h2>
בולשת שנכנסה לעיר, בשעת שלום חביות פתוחות אסורות אפילו בהנאה כיון שיש להם רשות להכנס בביתם של ישראל ודאי נגעי ביין, וליכא למיתלי לקולא. חביות סתומות מותרות אפילו בשתיה, ואע"פ שאין להם חותם בתוך חותם. דאם איתא דפתחינהו לא הוו סתמי להו, שאינם יראים בשעת שלום שהרי אין להם פחד, וודאי לא פתחום. בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות לפי שאין להם פנאי לנסך, ומירתתי ואינם שמים לבם לנסך כלל, שלא היה להם [פנאי] לעמוד אלא לשעה, ועל עסקי ממון באו, ואין חוששין לנגיעת היין.
<h2>דף עב:</h2>
ישראל המערה יין כשר לתוך כלי שיש בו יין נסך, נאסר כל היין שבכלי העליון משום חיבור. ואי מקטף קטופי מותר מה שבכלי העליון. לפיכך המודד לגוי לתוך כלי שבידו מקטף קטופי או מנפץ נפוצי כדי שלא יאסר מה שבכלי העליון. ועכשו בזמן הזה אין מודדין לכלי שביד הגוי ואין מוזגין לו לכוס שבידו, דילמא לא מקטף קטופי ולא מנפץ נפוצי. מיהו היכא דלא אפשר בלי קטוף או נפוץ עביד ליה. ופירוש קטוף, יפסוק הקלוח היורד מן היין מעליון לתחתון. כלומר שיפסוק קלוח העליון שלא יגיע לתחתון, ושלא יחובר לו על ידי נצוק הקלוח. ופירוש נפוץ, שלא יהיה שופך כלל אלא על ידי זריקה. אך אם אחר כך עירה יין מכלי העליון לתוך כלי אחר שיש בו יין מותר היין שבאותו הכלי בשתיה, בעבור אשר לא יהיה כח ליין הנאסר משום נצוק שיאסור יין אחר משום נצוק, דזה יהיה נצוק בר נצוק, כלומר שאותו יין נאסר משום יין דנצוק הנאסר. ומפני זה מותר בשתיה מה שנשאר בכלי השלישי. ויין הנאסר משום נצוק אסור בשתיה ומותר בהנאה. ומאחר דאמרינן דנצוק חבור, נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של נכרי וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל, אם יש במשפך עכבת יין אסור. ויש שכתבו כך, מנהגנו מאחר שפסק נצוק מעורבב, היכא דאיכא הפסד מרובה שרינן ליה בדיעבד. ובמקום שההפסד מועט מחמרינן ביה. וכן דעת הרב ר' זרחיה ז"ל. ואומר אני שאין להקל כל כך, מאחר דאמרינן דנצוק חבור, מה לי הפסד מרובה מה לי הפסד מועט.
מינקת כפופה, זהו גושתא ובת גושתא, ובא גוי והניח אצבעו על המינקת ומנע היין מלירד, נאסר כל היין אשר בחבית, שהכל היה יוצא ונגרר לולי ידו, ונמצא הכל כבא מכחו. כלי שיש בו כמין שני חוטמין, זהו קנישקניז, שהיה מלא יין ביד ישראל, והיה ישראל מוצץ ושותה מחוטם אחד, והגוי מוצץ ושותה מהחוטם השני מותר. והוא דקדם ופסיק ישראל. אבל אי קדים ופסיק גוי לא, שמשיפסוק הגוי יחזור היין שישאר בחוטם לכלי ויאסור כל מה שישאר בו, שהרי בא היין מכחו.
<h2>דף עג.</h2>
יין נסך שנפל לבור של יין כשר ונפל שם קיתון של מים, רואין את היין ההיתר כאילו אינו, ושאר המים רבין עליו ומבטלין אותו. וכן היא דעת הר"ם. ועל דעת זה נהגו עכשו לתת מים בחבית קודם היין, כדי שלא יאסר היין שבחבית משום נצוק, או אם הוציאו ממנה בכלי אסור, או שיש בו יין נסך. משום דאמרינן "רואין". וכיון שיש במים שנתנו בחבית כדי לבטל היין האסור או מגע הגוי מותר משום רואין את ההיתר כאילו אינו וכו'. ונתינת המים קודם היין לאו דוקא, דהוא הדין אפילו נתנו שם אחר היין, ואפילו בגת שדורכין בו. דלא בעינן תחלה אלא כיון שישנן שם מקמי דליתי איסור יין נסך אמרינן רואין.
<h2>דף עד.</h2>
יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה וכו'. והלכה למעשה יין ביין אוסר בהנאה במשהו. ומשהו אין לו שיעור משום חומרא דיין נסך. חבית בחביות מותר, ונוטל חבית אחת ומשליכה בנהר והשאר מותר בהנאה. סתם יינן אפילו יין ביין מותר, ודמי היין האסור משליך בנהר והשאר מותר בהנאה.
